המחלוקת על הבכות ; בין ההיסטוריה לשירה נתיישבה לחלוטין על ידי שופנ הואר . השירה עושה יותר למען הכרת מהותו של הטבע האנושי . וכבר אמר אריסטו : 'השירה היא פילוסופית יותר ועמוקה יותר מן ההיסטוריה / וטעמו של דבר הוא , שאותה סגולה , המונחת ביסודה של השירה , על פי עצם טבעה היא נעלה הרבה מסגולתו של גדול ההיסטוריונים , ואף התכלית , שלמענה נועדה , היא נעלה הרבה מזו של ההיסטוריה . על כן מוצאת ההיסטוריה בשירה אחד מן החשובים שבמקורותיה , אחד מן הטהורים והיפים שבהם . ראוי לה שתחזיק טובה לשירה , — ראשית על הכרת מהותו של טבע האנושות בכללו , ושנית — על האור הרב שהיא זורעת על תקופות ואומות . לגבי העיון ההיסטורי השירה היא צלם דמותו של הנצחי שבקרב דורות העמים , ואגב כך הריהי מאלפת מכל הבחינות , ולא עוד אלא שלעתים קרובות היא העומד וקיים היחיד או העומד וקיים הטוב ביותר . הבה נתבונן בה תחילה לפי מעמדה החיצוני בדורות השונים , בעמים השונים ובשדרות העם השונות , וכפעם בפעם נשאל : מי הוא השר או הכותב , ובשביל מי ? אחר כך נתבונן במהותה וברוחה של השירה . לכל לראש מופיעה השירה במרום חשיבותה בחזקת כלי ביטויה של הדת ...
אל הספר