ענייננו — המדינה' הדת והתרבות בזיקתן ההדדית . מכירים אנו יפה יפה בשרי רות ההפרדה של שלוש העוצמות הללו . הרי זה כאילו תלשת מתוך תמונה דמויות אחדות והנחת את השאר . ברם' אין ההפרדה באה אלא לסייענו להגיע לידי השקפה . כל עיון היסטורי ' המחלק את ההיסטוריה לפי נושאים , חייב ממילא לנהוג כך ( ולעולם החקר לפי נושאים יראה את נושאו שלו כעיקר . ( שלוש העוצמות הריהן הטרוגניות ביותר אהדדי ואינן בנות תיאום . ואפילו תעמיד את שני הכוחות היציבים — המדינה והדת — זה בצד זה' עדיין תהיה התרבות דבר מה שונה מהן במהותו . המדינה והדת' שהן ביטויו של הצורך המדיני ושל הצורך המיטאפיסי ' תובעות לעצמן תוקף אוניברסאלי לפחות לגבי העם הנוגע בדבר , ואפילו לגבי העולם כולו . ואילו התרבות' הנענית לצורך החומרי והרוחני במשמע מוגבל יותר , בדיוננו כאן זה טיבה : תמצית כל מה שנתהווה ספונטאנית לשם טיפוחם של חיי החומר ובחינת ביטוים T של חיי הרוח והמוסר' ה ינו כל המגע והמשא החברתי ' כל הטכניקות , האמנויות , דברי הספרות והמדעים . הלא היא עולמו של הנע , של החופשי , של מה שאינו בהכרח אוניברסאלי , של כל מה שאינו תובע לעצמו תוקף מחייב . ...
אל הספר