[ו] טיפוסי הלשון השונים בכתבי היד של המשנה

. 24 גם כתבי היד העתיקים , המוסרים בדרך כלל לשון עתיקה הנאמנה ללשון המקורית , אינם משקפים לשון אחת . כאשר ממיינים את כל כתבי היד השלמים והמקוטעים של ספרות התנאים , ובמיוחד של המשנה , אפשר לראות שבעיקרם הם מתחלקים מבחינה לשונית לשלוש קבוצות ; כלומר , כתבי היד מוסרים שלוש מסורות ( או שלושה טיפוסים ) של הלשון . כלל כתבי היד מתחלקים לענף ארץ ישראלי ולענף בבלי ; הענף הארץ ישראלי מתחלק גם הוא לשניים - טיפוס מערבי וטיפוס מזרחי . כולם משקפים במידה זו או זו מסורות של לשון חכמים שהילכו בארץ ישראל בזמן הדיבור העברי לפני שנת 200 לספירה . . 25 החלוקה בין הענף הא"י לענף הבבלי נותנת אותותיה בהבדלים לשוניים לא מעטים ונוגעת בנוסחאות לשוניות שונות . למשל , בענף הא"י אנו מוצאים את התבנית התחבירית ש + כינוי גוף שלישי + בינוני , כגון "שהוא , "שולח "שהיא , "עושה "שהן ; "אוכלין וכנגד זה בענף הבבלי משמש מבנה קצר יותר + & בינוני : 52 ראה להלן פרק ו 24 § , 19 § ( כב ) והספרות המצוטטת שם . סביר להניח , שבדפוסים מסוימים משתקף התהליך המתואר של המרת קורסל וקורדום בקרסול וקרדום על פי ניקוד לשון המקרא ; אבל אפשר להני...  אל הספר