. 7 המתבונן בדקדוק לשון חכמים ובאוצר מיליה בהשוואה ללשון המקרא יגלה קווים משותפים רבים לשתי התקופות בלשון ; עד כדי כך , שיש חוקרים שחושבים שבעיקרו של דבר הדקדוק שלהן הוא אחד , במיוחד במה שנוגע לתורת הצורות . ואולם יהא קשה להכחיש את ההבדלים שבין שתי התקופות . יש תופעות שהיו נוהגות בלשון המקרא ונעלמו מלשון חכמים , כגון צורות העתיד המוךליות . למשל , העתיד המוארך - אשירה , אקימה , נלינה - הנוהג בלשון המקרא נעלם לגמרי מלשון חכמים ; גם העתיד המקוצר - יק י ם , תאמן - המשמש בלשון המקרא נעלם אף הוא כמעט לגמרי מלשון חכמים . ומנגד יש תופעות שלא נהגו כלל או כמעט לא נהגו בעברית המקרא והן אופייניות ללשון חכמים , כגון משקל פעלן / פעלן המציין בעלי מקצוע או בעלי תכונה מתמדת ( קןבלן / קןבלן , גזלן / גזלן , סךבן / סךבן ;( גם השימוש של הבינוני נתפעל בנו"ן תחילית בבניין הכבד הרפלקסיבי ( על יד מתפעל ) אינו מצוי כלל במקרא . ויש תופעות שהן נדירות מאוד בתנ"ך , אבל כנגד זה הן רגילות ביותר בלשון חכמים . למשל , הריבוי 0 מצוי במקרא בקושי כשלושים פעם - כגון מלין 13 ) פעמים באיוב , על יד מלים , 10 פעמים , גם הן בספר...
אל הספר