אלי שילר אחת התופעות יוצאות הדופן בירושלים המזרחית , שלא הכל נותבים עליה את הדעת , הוא הפער בין הרובע המוסלמי בעיר העתיקה , לעיר המודרנית שמחוץ לחומות . אף שרק צעדים ספורים מפרידים ביניהם , מבחינת רמת החיים ועולם המושגים , רובץ ביניהם פער של דורות . הרובע המוסלמי הינו ה"סלמס" של ירושלים מבחינת תשתיתו הפיסית , תנאי הדיור של תושביו ורמת ההכנסה לנפש . בתקופת שלטון ירדן היה זה אחד האזורים הירודים ביותר בירושלים ושני בדלותו רק לפליטים שהתגוררו בין חורבות הרובע היהודי ( עד , ( 1 970 או לכפרים הדלים ביותר בפאתי העיר . הרובע המוסלמי הינו אזור המגורים הצפוף והירוד ביותר בעיר העתיקה . רבים מתושביו מתגוררים בקומות תת-קרקעיות , אשר שוררים בהם טחב ורטיבות ותנאי אוורור ותאורה לקויים . במבנים רבים ניכרות תוספות מאוחרות , הבנויות מחומרים זולים ( פח , עץ , בלוקים ) המעוותים את הבנייה המקורית . האבחנה בין יחידות הבנייה מטושטשת ; הבתים "מטפסים" זה על זה ופורשים שלוחות זה אל תוך תחומו של זה , וזיהוי הבתים איננו מוגדר . הכניסות מובילות בד"כ לחצר פנימית , שממנה גישות למספר יחידות דיור . חלק ניכר מהחצרות הוא...
אל הספר