אם מקבלים אנחנו , כי אכן קיים דמיון ביאופן הפעולה' של התיאולוג האסכולאםטי והאדריכל הגותי ' אם מקבלים אנו כי אמנם חשבו שניהם בצורה דומה והונחו על ידי עקרונות דומים אף על פי שפעלו בתחומים שונים כל כך כמו תיאולוגיה וארכיטקטורה' כי אז מן ההכרח שנשאל את עצמנו : ממה נובע דמיון זה ? כאן עולה בהכרח שוב המושג של ירוה הזמן' ונצטרך להתעכב עליו לרגע קט . כפי שראינו' יש לו למושג ירוה הזמןי שני אספקטים שונים . מן הצד האחד ירוה הזמןי הוא מושג דסקריפטיבי מעיקרו ; הוא בא לציין' כי קיים דמיון או הקבלה או שקיימות תכונות משותפות ביצירות ובביטויים בתחומים שונים' שהם בני תקופה אחת . בלשון אחר : כמושג דסקריפטיבי בא ירוה הזמןי לציין מצב דברים הדורש הסבר ופירוש . מן הצד השני , שימש המושג ירוה הזמן' לפעמים תפקיד שונה לגמרי הוא תפקיד של הסבר לריבוי של ' תופעות . כלומר' מלומדים לא מעטים התייחסו למושג 'רוח הזמן' כאילו הוא כוח פועל' סיבת האחדות הקיימת בתופעות מגוונות ; כאן 'רוח הזמן' הופך למעין יוצר דמיוני ' הקיים בפני עצמו והמעניק מאופיו ליצוריו . אין צורך לומר' כי במובן השני 'רוח הזמן' הוא אחת הסכנות החמורות ביות...
אל הספר