אנו באים כאן לפרק האחרון - ואפשר שהוא הפרובלימאטי ביותר — במשנתו של ולפלין . פרק זה עניינו היחס שבין שני הטיפוסים היסודיים' בין הריניסאנס לבארוק . ולפלין אינו מציב את שני הטיפוסים הללו זה בצד זה ללא קביעת יחסים פנימיים ביניהם' כאילו ליקט אותם במקרה . כבר ראינו כי הוא מגלה בהשוואתם זה כנגד זה אותם ניגודים' המאפשרים לו להציגם כקאטיגוריות קוטביות . אולם נוסף על כך עורך אותם ולפלין גם בסדר היסטורי : לעולם קודמת הקלאסיקה לבארוק . במהלך ההשתלשלות מן הקלאסיקה אל הבארוק , מן הצורה החתומה אל הצורה הפתוחה' רואה הוא מעין תכנית יסוד של התפתחות האמנות . במוטיב זה נעוצה שאיפתו לתפוס את ההיסטוריה של אופני הראייה כשיטה בעלת עקבות הגיונית ופסיכולוגית . ולפלין עורך את שני הטיפוסים בסדר הכרונולוגי המוצע' היינו הבארוק בא לאחר הקלאסי ' בתחומה של האמנות בין המאה החמש-עשרה למאה השש עשרה' אולם תבנית זו חלה גם על תקופות אחרות . בספר שאמר לכתוב ( כתיבתו לא יצאה אל הפועל ) על תולדות הסגנונות באמנות היוונית העתיקה' ביקש ולפלין להראות שגם בה בא הבארוק היווני בהכרח אחר הקלאסיקה היוונית . מתוך דברי ולפלין עולה' שביק...
אל הספר