עד כאן עמדנו על תרומתו של וינקלמאן לתורת הסגנון' שכן כל הקטגוריות והתכונות האסתיטיות שהזכרנו עד כאן' כגון : איזון' איפוק וריסון' יופי וכיוצא באלה' שייכים לתחום הצורה והסגנון . גם ראינו' כי וינקלמאן הפך את הסגנון לקריטריון של עריכה היסטורית וכי הוא ביסס את ציור שלבי ההתפתחות של האמנות היוונית וההבחנה בין אמנות יוונית ולא יוונית על התבוננות מעודנת ומדויקת בצורתן של יצירות האמנות . אולם בצד אלה תרם וינקלמאן גם תרומה רבת ערך ובת קיימא בתחום אחר' בפיענוח משמעותן שלי סצינות ודמויות' ובקביעת העקרוונת המנחים נסיונות פיענוח כאלה . מתכוונים אנו כאן לווינקלמאן כמייסד האיקונוגראפיה' או מה שכונה במאה התשע עשרה בשם 'מיתולוגיה של האמנות' . ( Kunstmythologie ) Geschichte der Kunst des Altertums , p . 137 28 פעולתו זו של וינקלמאן מצא לה ביטויים רבים' אולם מימושה העיקרי הוא בספר רב ההיקף 'יצירות אמנות עתיקות שלא נתפרסמו' , ( Monument / antichi inediti ) שיצא לאור בשנת 1766 והוא מפעלו המדעי האחרון של וינקלמאן . ספר זה' שנכתב בלשון האיטלקית ומתדיין עם המסורות של האנטיקווארים האיטלקיים' ערוך מסביב ליצירות ...
אל הספר