לכאורה לא היה עוד מקום לספקות לגבי עמדתו העקרונית של וייטהד ואולם טענתו בדבר מיזוג שתי המגמות ביפירושו האחרון' למושגים הקאטיגוריאליים אין בה כנראה בהירות או כוח שיכנוע מספיקים . שכן על אף העובדה שווייטהד נתן לה ביטוי חד משמעי הועלה ערעורו של דיואי שוב , בשינוי נוסח , מקץ עשרים שנה ומעלה . עתה נהפך ערעור זה לאבן פינה לפירוש מקיף — מפתיע בהעזתו אך לדעתי מוטעה בנקודות מהותיות — לשיטתו הפילוסופית של וייטהד . הכוונה לספרו של מייס 'הפילוסופיה של וייטהד / שיצא לפני שנים אחדות . טענתו העיקרית של מייס היא , 31 כי וייטהד רואה את המיתודה הפילוסופית כזהה לפי מהותה עם המיתודה המדעית בנוסח ההיפותיטי דידוקטיבי שלה . כך תפס כביכול וייטהד את המיתודה הפילוסופית להלכה , וכך השתמש כה למעשה . להלכה - משום שהדרישות המופנות על ידי וייטהד כלפי הספיקו לאציה הפילוסופית אינן שונות בעיקרן מאלו שאיש המדע , ועל בל פנים הפיסיקאי של דורנו , צריך לעמוד בהן כבואו לכנות תורה מדעית . ולמעשה - משום שבמרכז שיטתו הפילוסופית , של וייטהד הוצבה שיטה היפותיטית דידוקטיבית המתיימרת למלא דרישות אלו . עד שנעמוד ביתר פירוט על משמע...
אל הספר