פרק חמישי הכיוון הספיקולאטיבי: מערך־הקאטיגוריות של וייטהר להלכה

אם תיארנו את גישתו של ניקולאי הארטמאן ככיוון לא ספיקולאטיבי בתורת הקאטיגוריות של ימינו , המציין שיבה לשלב קדם היגלי בגלגוליה של תורה זו , יהא עלינו לראות בגישתו של אלפרד נורת וייטהד המשך לקו הספיקולאטיבי שמקורו בלוגיקה ההיגלית . אין פירוש הדבר , שבבואו לכונן את מערך הקאטיגוריות שלו נאחז וייטהד כמחשבה תחילה בפתרון שהציע היגל לבעיית הקאטיגוריות . אין אנו מוצאים אצל וייטהד דיון בתורת הקאטיגוריות של היגל . במקום אחד בלבד מדגיש הוא , כי ה'הירארכיה של הקאטיגוריות' המוצעת על ידו 'מקבילה' ל'הירארכיה של הקאטיגוריות' של היגל . ברם , במקום אחר מעיד הוא על עצמו כי את כתבי היגל קרא אך מעט , וכי הושפע מן הפילוסופיה הספיקולאטיבית נוסח האידיאליזם האבסולוטי בעקיפין , באמצעות השלוחה הבריטית של אסכולה זו , הווי אומר — באמצעות בךדלי . אם קיימת אפוא במעבר מתורת הקאטיגוריות של היגל לזו של וייטהד רציפות היסטורית , יהיה עלינו להבליטה בדרך אחרת . נעשה זאת על-ידי ניתוח אותם מקומות בכתבי וייטהד שניתן לראותם בעיונים כלליים במהותה של המחשבה הספיקולאטיבית . יתברר מניתוח זה כי המושג שגיבש לו וייטהד על הפילוסופיה הספ...  אל הספר