בסיכום פרק זה אעיר הערה ביקורתית , שיהא בה כדי להציב את הדיון בפרספקטיבה היסטורית . ההערה מתייחסת לשאלת משקלם ותוקפם של רעיובות היסוד , שהונחו במערך הקאטיגוריות ההיגלי . היגל עצמו יהזמיך שאלה מעין זו בהקדמתו לימדע . 'הלוגיקה לאחר שהוא מתאר שם בקווים כלליים את המיתודה הדיאלקטית ספיקולאטיבית יכדבר היחיד הדרוש להתקדמות מדעית / הוא כותב : בדרך זו יתכונן מערך המושגים בכלל ויגיע לשלימותו במהלך בלתי פוסק וטהור שלא יקלוט לתוך עצמו שום דבר מבחוץ - . כיצד אוכל לחשוב שהמיתודה שאני נוהג לפיה בשיטה זו של הלוגיקה - או יותר נכון , ששיטה זו בעצמה נוהגת לפיה - אינה עשויה עוד להשתכלל , לזכות לעיבוד מפורט יותר ? אך אני יודע יחד עם זה כי היא [ המיתודה ] האמיתית היחידה . דבר זה מתבהר מכך שאין היא שונה ממושאה ומתוכנה . שכן זהו התוכן כשלעצמו , זוהי הדיאל קטיקה שהוא מכיל בתוך עצמו , המניעה אותו קדימה . ברור ששום תיאורים אינם יכולים להיחשב מדעיים אם אץ הם הולכים במהלכה של מיתודה זו ואינם צמודים למיקצבה הפשוט , שהרי זהו מהלכו של העניין עצמו . היגל האמין במערך הקאטיגוריות שלו כבמערך 'אחרון / שלא ייתכן עוד כל שינ...
אל הספר