הסכימאטיזם או בעיית התחולה

הוחזרנו אל נקודת המוצא בדיוננו על הקאטיגוריה במובנה הקאנטי , היינו אל ההנחה הקאנטית , כי הקאטיגוריה איננה אלא אחד האופנים שבו מביא השכל את ריבוי ההסתכלות לאחדות סינתיטית , כלומר לידי מושא עיקרה של הקאטיגוריה בכך שהיא מוחלת על הריבוי הנתון לנו בהסתכלות ואולם מצד אחר הרי נתברר כי הקאטיגוריה היא מושג שכל טהור , היא אותו יסוד בתודעתנו השונה לחלוטין ממה שנתון לנו בהסתכלות . כיצד ייתכן אפוא , שהקאטיגוריות תהיינה מוחלות על מה ששונה מהן מכול וכול ? 'כיצד אפשרית העמדת ההסתכלויות ככפופות למושגי השכל הטהורים , כלומר השימוש בקאטיגוריה לגבי תופעות ' ? כך ניצבה לפני קאנט בגלגול חדש השאלה האפלטונית הגדולה בדבר אחדותם של שני העולמות— השכלי והחושני—על אף הפירוד היסודי הקיים ביניהם . תורת הםכימאטיזם של מושגי השכל הטהורים שהיא 'תורת כוח השיפוט הטראנסצנדנטאלית' באה להשיב על שאלה זו . לפנינו אחד המקומות המרכזיים בתורת הקאטיגוריות הקאנטית . ואולם קאנט לא ראה להרחיב את היריעה בנקודה זו , ודבריו המצומצמים על הסכימאטיזם מותירים מקום לפירושים שונים . שיקולו ערוך כך : תחילה הוא מסביר את משמעותו המיוחדת של המושג ...  אל הספר