היחס בין הסובייקט למושאו

באיגרתו אל מארכוס הרץ , שצוטטה לעיל , כותב קאנט כי תוך העבודה על ספרו הגדול נוכח לדעת שבכל חקירותיו המיטאפיסיות עד אז נעלם ממנו יסוד מהותי—שנפקד מקומו אף מחקירותיהם המיטאפיסיות של אחרים—שיאם יתגלה ישמש מפתח לכל התעלומה של המיטאפיסיקה' והוא : 'יסוד תחולתו של מה שמכונה בנו 'דימויי ( Vorstellung ) על המושא Gegenstand ) שהוא מתייחם . 'אליו קאנט מעלה על הדעת בהקשר זה שני הסברים אפשריים להתאמה בין הדימוי הסובייקטיבי למושא : אם הסובייקט המכיר הוא בבחינת , intellects archetypus והוא בורא את המושאים תוך תפיסתם . ( 2 ) אם הוא בבחינת , intellectus ectypus שכל דימוייו אינם אלא רשמים שנקלטו מבחוץ על ידי הפעלת כושר ההכרה מצד המושאים . והנה ניתוח כושר ההכרה האנושי הוכיח לקאנט , שאף אחד משני סוגי השכל האמורים אינו חופף את השכל האנושי אלא לכל היותר חפיפה חלקית בלבד . במאתימאטיקה פועל כושר ההכרה האנושי כאילו היה במוכן מה : intellectus archetypus הוא מכונן את המושאים המוכרים על ידו . לפיכך אין תימה , שעקרונות מאתימאטיים חלים על מושאי המאתימאטיקה . מצד שני ניתן להבחין בתוך מכלול הדימויים שברוח האדם תחום ש...  אל הספר