כשאנו מעיינים מבחינה היסטורית בשיטות הפילוסופים , מיד מתפרדים לעינינו זה מזה שני סוגים של מחשבה ! זה שבו דו חף ההוגה קדימה את חיפושי דורו ושאיפותיו , ובהן מתקשרת פעולת המחשבה הבאה' עד כמה שהיא מטפלת באותן הבעיות . ווה שבו מתפרץ ההוגה , אם גם נזקק הוא לנסיונות קודמים , התפרצות נועזת פעם אחת , כאילו מחוץ לרציפות ההיסטורית . לסוג הזה אין מצטרפים , אין מנסים לפתח רעיונות שהועלו בו . דומה שאין להם תוצאות % אבל המחשבה האנושית לא תשכח לעולם את צעדי הרוח , שההינו להתקדם כל כן , ואם גם אין דרך מוליכה מהם והלאה , הרי בתחומה של העלילה הרוחנית , שעלינו להתחיל בה פעם בפעם מחדש , יפעלו ויחזרו ויפעלו לעורר תסיסה ולהכשיר לשאלות חדשות . מן הסוג הראשון הוא רעיון השהות של ברגסון , רעיון הזמן הנוזל ומתגלגל , כמו שהוא בהווייתנו הישירה , הזמן האיכותי בלבד , שלא עובד עדיין לפי צרכינו לכמותי ' לא נמדד ולא נחלק עדיין כאילו חלל הוא ולא זמן , אלא שוטף הוא שטף אחיד ומתייצג כעין אחדות זו בזכרוננו הבלתי אמצעי . מן הסוג # שני היא תפיסת המיתודה שלו , שבה בלבד אפשר להכיר את השהות » האינטואיציה . dur £ e באיגרתו לפילו...
אל הספר