אנו תופסים משהו ממהותה של דרך הרוח האנושית בתחום הראייה ההיסטורית שלנו , כשאנו מתבוננים בדרך זו מבחינת התמורות שחלו ביחס שבין המוסרי לבין הדתי . אלא שחובה עלינו לתפוס כל אחד משני אלה , הן את המוסרי והן את הדתי , לא על פי צורה זו או אחרת מצורות הופעתו , אלא על פי עיקרו . במלה מוסר , במשמעות מדוקדקת זו , מבינים אנו אמירת הן ואמירת לאו של האדם להנהגות ולמעשים הנתונים לבחירתו , היינו , אותה הבדלה יסודית בין הללו , שביסודיותה היא מחייבת ושוללת אותם לא לפי התועלת או הנזק שבהם ליחידים ולחברות , אלא לפי הערך או חוסר הערד הטבוע בהם פנימה . אנו תופסים את המוסרי בטהרתו רק במקום שהאישיות האנושית משווה לנגדה את יכולת עצמה , ובתחומה של יכולת זו ד ) יא מבדילה ומכריעה בלא לשאול אלא שאלה אהת . י מה הראוי ומה הבלתי ראוי עתה וכאן , בסיטואציה זו שלה . הקריטריון שלפיו נעשית כפעם בפעם הבדלה והכרעה זו , אפשר שיהיה קריטריון מסורתי ואפשר שיהיה קריטריון שנתברר או נתגלה לאישיות אנושית זו עצמה : העיקר הוא , ששלהבת הביקורת , שתחילתה מאירה וסופה צורבת ומטהרת , תהא בוקעת ועולה ממעמקים כל שעה מחדש . הנחת ראשית אמיתית...
אל הספר