א בין האמרות , שבהן הניח היראקלייט 1 ס את היסוד לבניין או פן החשיבה של המערב' מצויה איטרת אחת , שפשטותה מרובה כל כך , ושנראית לנו' ל'אחרונים' במלכות הרוח' מובנת מאליה כל כד' עד שאנו רגילים לראותה כאילו לא נאמרה אלא בדרך משל' בייחוד כשהיראקלייטוס עצמו מתייחס אליה , כמדומה' בדרך זו באימרות אחרות שלו . אבל ברמה זו אין דבר של ממש המשמש משל בלבד' אין דבר שאין לו תוקף גמור גם בתורת ביטוי להסתכלות בלתי אמצעית בחטיבת מציאות שנגלתה לאדם . איטרת זו קובעת שהערים קוסמוס אחד להם המשותף לכולם' כלומר דמות עולם אחת ויחידה , שיש להם חלק בה במשו תף— ובכך כבר הוגד בעצם מה שמציין בפרשנותו פלוטאר כוס , פילוסוף המוסר שלאחר זמן , שמסר לנו קטע זה , היינו שכל ישן מסתלק מן הקוסמוס המשותף ונפנה אל משהו המיו חד לו בלבד , שבו אין הוא אפוא חולק , ואף אינו יכול לחלוק עם שום אדם אחר . השניות שבין עירות לשינה אינה כאן , כמו באמרות אחרות של היראקלייטוס , סמל של השניית שבין אותם בני אדם שהוגים בהוויה ובטעמה , ובין כל שאר בני אדם , החיים בהיסח הדעת מזה . אלא ההווה בממשותו הוא שנתפס כאן בראייה נוקבת — ולעולם יש הכרח ...
אל הספר