פרק רביעי: סיום

ראינו על פי שני נםיונות חשובים של ימינו , שאנתרופולוגיה אינדיבידואליסטית , אנתרופולוגיה שעיסוקה בעיקר ביחסה של אישיות האדם עם עצמה וביחס הקיים בתוך האישיות פנימה ביו הרוח ובין היצרים , וכיוצא בכף , אינה עשויה להביא לידי הכרת מהותו של האדם . שאלתו של קאנט 'מהו האדם , ' ? שב תולדותיה ובתולדות תולדותיה עסקתי בחלקו הראשון של חיבור זה , לעולם אין לענות עליה מתוך התבוננות באישיות האנושית כשהיא לעצמה , אלא רק מתוך התבוננות בכלל כל מערכת יחסיה המהותיים של האישיות אל הישות . אין נותן בידנו להכיר את האדם באמת אלא מי שמגשים כל חייו בכל מהותו את היחסים האפשריים לו . והואיל ( כפי שראינו למעלה ) והשאלה על מהותו של האדם נפתחת על מעמקיה רק לאדם שנעשה בודד , הרי הדרך אל התשובה מורה על האדם שהתגבר על הבדידות בלי לקפח את כוחה השואל . מכאן אנו שומעים , שהוטלה בכך על המחשבה האנושית מטלת חיים חדשה , ומטלת חיים חדשה דווקא . שכן אנו שומעים מכאן , שהאדם האומר לתפוס את עצמו מפקיע את עצמו ממתחה של הבדידות וממוקד בעיותיה לחדש בכל זאת חייו עם עולמו , ומכאן הוא חושב את מחשבתו . אמנם נמצאת מניח הנחה , שעל אף כל הק...  אל הספר
מוסד ביאליק