פרק שני: משנתו של היידגר

א העלינו למעלה , עם עיסוקנו בפירושו של היידגר לארבע השאלות של קאנט , שהיידגר מתכוון להניח ביסודה של המיטאפי סיקה לא את האנתרופולוגיה הפילוסופית' אלא את 'האונטולוגיה , 'היסודית לומר' תורת ההי 1 ת כשהיא לעצמה . במושג ההיית רואה הוא 'יש' שיחס לו אל ישות עצמו והבנה לו בישות זו . יש כזה אין אנו מוצאים ומכירים אלא את האדם בלבד . אולם האונטולוגיה היסודית אין עיסוקה באדם על כל ממשותו המורכבת ורבת הפנים , אלא בעצם עצמה של ההיות המתגלית בו . הממשות של חיי אדם , שהיידגר נזקק לה , אינה מעניינו אלא ועד כמה שנראים בה סוגי ההתייחסות של ההיות אל עצמה' הן ההתייחסות שבה מגיעה ההיות אל עצמה ונעשית עצמה , והן ההתייחסות שבה ועל ידיה מחטיאה ההי 1 ת את מטרתה ומקפחת את האפשרות לבוא אל עצמה וליעשות עצמה , וממילא מחמיצה היא את הכרעותיה בנוגע לעצם האכ סיסטנציה , הקיום שלה . ואף על םי שהיידגר עצמו אינו רואה את הפילוסופיה שלו בחינת אנתרופולוגיה פילוסופית ואינו רוצה שיראו אותה אחרים ראייה כזו , עלינו לבחון אותה מבחינת תוכנה האנתרופולוגי , עד כמה נכון ואמיתי הוא' הואיל והיא נדרשת לממשותם של חיי האדם , שהיא ענייגה ...  אל הספר
מוסד ביאליק