הרצאות שישית ושביעית הנפש החולה

בהרצאתנו הקודמת עסקנו במזג שבנפש הבריאה , הוא המזג אשר מעצם טבעו אינו מסוגל לסבול משך זמן רב וכרוכה בו הנטייה לאופן ראייה אופטימיסטי , המשמש לאופי של בעליו כמין שדה התגבשות . ראינו כי מזג זה עשוי לשמש קרקע לטיפוס מיוחד של דת' —דת הרואה את הטוב' ואפילו את טוב העולם הזה' כראות עיקר העיקרים שראוי לו ליצור שכלי לענות בו . דת זו מכוונת אותו לסילוק חשבונותיו עם הבחינות הגרועות יותר של היקום על ידי סירוב שיטתי לתתן אל לבו או לייחס להן חשיבות יתרה , על ידי התעלמות מהן בשעה שרוחו מבקשת חשבונות' ואף על ידי כפירה בעצם קיומן . הרע אינו אלא חולי ; והחרדה על החולי אף היא צורת חולי נוספת , הבאה אך להגדיל את ההתאוננות המקורית . אפילו רגשי נוחם וחרטה — הפעלות הבאות כרגיל בשליחיו של הטוב —עלולים להיות למעשה רק דחפים ' חולניים' מחלישים . מיטב הנוחם הוא לקום ולעשות למען הצדקה ולשכוח את עצם הקשר שהיה לנו עם החטא . הפילוסופיה של שפינוזה חדורה עד עמקי מהותה בבריאות נפש מן הסוג הזה' ואף אמנם היתה זו אחד מסודות קסמה . האיש אשר התבונה היא נר לרגליו — מלמדנו שפינוזה — מודרך כולו על ידי השפעת הטוב על רוחו . ידיעת...  אל הספר