רבי משה בן נחמן היה גדול בעלי ההלכה של המאה השלוש עשרה , ומהמקוריים והיצירתיים שבפרשני המקרא שהעמידה המסורת היהודית לדורותיה . בחידושיו לתלמוד הביא הרמב"ן את ההישגים הפרשניים והלמדניים של קודמיו בני המאה השתים עשרה לכלל שלמות . ההבחנות המושגיות שהוא יצר נעשו לכלי עבודה בסיסיים בניתוח ההלכה , והזינו דורות רבים של תלמידי חכמים . הוא הטביע את חותמו על הבנתה של כל סוגיה וסוגיה שנגע בה , באמצעות הברק האנליטי שלו , הכשרון הלשוני והקריאה המוקפדת של מהלך הסוגיה לפרטיה . פריחתה של היצירה התלמודית בקטלוניה בעשרות השנים שאחרי הרמב"ן ניזונה מחידושיו , וחידושי הרשב"א , הריטב"א והריץ נכתבו בהשראתם . היצירתיות השופעת של הרמב"ן ועוצמתו הפרשנית ניכרות גם בפירושו לתורה . זווית הראייה החדשה והרעננה של הפירוש משלבת הבחנה דקה בנבכי הנפש של הדמויות המקראיות , חדירה אל התנאים החברתיים הפוליטיים שבהם הן פועלות , ורגישות ספרותית המתבטאת בין היתר בגישתו ליחידות טקסטואליות רחבות כאל אבני הבניין הפרשני . בין השיטין של פירושו העשיר לתורה פיזר הרמב"ן רמזים קבליים שהכתירם בתואר "דרך . "האמת בכך יצר חיבור יוצא דופן ה...
אל הספר