למונח "כפייה , "דתית כפי שמשתמשים בו בוויכוח הציבורי הנטוש בישראל , אין משמעות חדה . חוקי שבת , דיני אישות , אמצעים שהרבנות נוקטת בהם לשם שמירה אפקטיבית על הכשרות , מניעת מקום תפילה ממתפללים ליברליים , סגירת רחוב המלך ג'ורג' [ בירושליםו לתנועה על יד בית הכנסת ישורון בזמן התפילה בשבת ואף לימוד פרשת השבוע בבית ספר ממלכתי - כולם נקראו כפייה דתית בהזדמנות זו או אחרת . לא יהא זה מוגזם להגיד כי בפי החילונים המיליטנטיים בישראל , כל פיקוח חברתי , הן בדרך חקיקה או פקודה , הן בדרך לחץ אפקטיבי של מוסדות רבניים או אפילו באמצעות דעת ציבור בלתי רשמית , אם רק קשור הוא במניע דתי - הריהו בגדר של כפייה דתית . במסגרת זו נצמצם את הדיון לפעולות זרועות המדינה : לחקיקה ולפקודה המנהלית . "כפייה דתית בשימוש הרווח" תיקרא אפוא כל פעולה מדינית או מוניציפלית המשרתת עניין דתי או המשרתת עניין כללי בצורה המשקפת עמדה דתית . לשם הבהרה : חוק איסור גידול חזיר בא לשרת עניין דתי , מניעת אכילת חזיר וגידולו . חוק נישואין וגירושין בא לשרת עניין כללי - הסדר דיני האישות , אבל הוא עושה זאת בצורה המשקפת עמדה דתית לגבי עניין זה . ...
אל הספר