מוסר ודת בהשקפתו של ישעיהו ליבוביץ

ההצהרה הסיסטמטית החוזרת ונשנית בכתביו של ישעיהו ליבוביץ כי המוסר הוא קטגוריה אתאיסטית , עלולה להתפרש כפשוטה . בכך יחסם הפתח להבנת השקפתו על יחסי דת ומוסר . על פי פשוטם של הדברים , יחס זה הוא יחס של שלילה גמורה , כלומר מבחינת הדת אין למוסר כל תוקף ואין האדם הדתי חייב להתחשב בתביעותיו . תהייה על הבעייתיות של השקפה כזאת , דווקא כשהיא מיוחסת לליבוביץ , עשויה להביאנו להבנה עמוקה יותר של עמדתו . כבר עמדו רבים על מה שנראה כסתירה בין טענותיו העקרוניות של ליבוביץ בענייננו לבין ביקורתו המוסרית השנונה על תופעות שונות בחיינו הציבוריים . שלילת עקרונות מוסריים בשם הדת ו"היהדות" נשמעת אמינה כשהיא יוצאת מפיהם ומתחת עטיהם של רבנים מסוימים המוכנים להצדיק מעשי נבלה המשרתים את מצוות "יישוב . "הארץ כיצד מתיישבת היא עם לחימתו העיקשת של ליבוביץ נגד המשך הכיבוש בשטחים בגין ההשחתה המוסרית שכיבוש זה מוליד ? התייחסות זו לתביעה המוסרית נלמדת לא רק מכלל פולמוסיו בענייני הציבור והמדינה . יש לה ביטוי מפורש בכתביו , ובצורה הברורה ביותר במאמרו "לאחר . "קיבייה מבחינה מוסרית ומצפוניה התקיימנו במשך דורות בחממה מלאכותית ,...  אל הספר