בתולדותיהן של רב דתות ההתגלות מגיעה שעה , שבה תפיסות תאולוגיות של ההתגלות ושל ההיסטוריה נחשפות לביקורת פילוסופית . מקור ביקורת זאת לעתים פנימי , כפי שנראה הדבר בבבלי , יומא סז ע"ב , שם המשא ומתן הרגיל של החכמים מוביל אותם לשאלת תוכנה ומשמעותה של ההתגלות ( אם כי גם כאן , בינם לבין עצמם , הם רואים לנגד עיניהם בני שיח ספקנים לא יהודים , 'השטן ואומות . ( 'העולם לעתים מקור הביקורת חיצוני , כמו אצל רב סעדיה גאון ( רס"ג , ( שכתב תחת השפעתה של הפילוסופיה היוונית , כפי שזו עובדה על ידי הפילוסופיה הערבית . אבל הבעיות בשני המקרים הן זהות : איזה חלק ממסריו של האל ומהוראתם של הנביאים יכולים היו בני האדם ללמוד בעצמם , באופן אוטונומי , באמצעות חקירה תבונית ? אם אמנם חלק גדול מתוכנה של ההתגלות נגיש לתבונה וניתן לאימות באמצעותה , כיצד אפשר להסביר או להצדיק את מה שנראה לגמרי לא רציונלי ? ואם מורגש צורך לספק הסברים כאלה , האין התבונה , ולא ההתגלות , הסמכות המכרעת ? שאלות אלה פותחות את הדרך לחקירה המאיימת לחתור תחת יסודותיה של דת ההתגלות . אם ההתגלות היא רציונלית , מדוע היא נחוצה ? מה היתרון של העמידה בסי...
אל הספר