יחסה של התקשורת הכתובה לנושא השחיתות חושף תמונה מורכבת למדי . בשונה מהנטען אודות נושאי חוץ וביטחון , הממצאים מעידים כי התקשורת הכתובה לא החלה לעסוק בנושאי מנהל תקין ולסקר פרשיות שחיתות פוליטית - גדולות ככל שיהיו - רק משנות השבעים . מגוון הנושאים והבולטות הרבה שניתנה להם מעל דפי העיתונים היומיים מעידים כי לתקשורת היה אינטרס ברור לדווח על טוהר המידות של גופי השלטון . אבל התקשורת , ככלי ביקורת ופיקוח , לא מסתפקת בדיווח , אלא עושה כל שביכולתה כדי לחשוף את מחדלי השלטון , מפני שהיא רואה בכך את תפקידה . עם זאת , צריך לציין כי התקשורת היומית הכתובה הפופולרית , בדמות יריעות אחרונות , מעריב ( הארץ , דיווחה בשני העשורים הראשונים בעיקר על חשדות וחקירות שבהם פתחו גורמים רשמיים . השינוי חל לקראת סוף שנות השישים . במרץ שנת 1966 חשף הארץ את פרשת קואופרטיב , 'ידן בה דווח על כך שהקואופרטיב - בתקופה זו אחד הגדולים והחזקים בישראל - הלווה כספים למפלגת אחדות העבודה . בתקשורת התפרסם כי 142 ראו נספחים : תרשים - 8 אחוז ידיעות חדשותיות אודות שחיתות פוליטית שהופיעו בתקשורת הכתובה בעמוד ראשון בכותרת גדולה באותן ש...
אל הספר