במהלך חמישים ואחת שנותיה הראשונות של מדינת ישראל הועלו חשדות כנגד מאה שבעים ואחד נבחרי ציבור . המספר הרב ביותר הועלה כלפי ראשי רשויות מקומיות , אך גם מספר החשדות שעלו כנגד חברי כנסת ושרים אינו מבוטל ו'מצדיק' את האמון הנמוך שנותן הציבור במערכת הפוליטית והמפלגתית . עם זאת , מפתיע או לא , רק כנגד שישים ושניים מנבחרי הציבור הוחלט להגיש כתבי אישום . היינו , כשליש ממספר החשדות אשר 82 'אמיתי' - אזרחים למען מנהל תקין וטוהר המידות נ' ראש ממשלת ישראל , בג"צ , 93 / 4243 , 93 / 4287 , 93 / 4634 פסקי דין של בית המשפט העליון בישראל מז , ( 5 ) עמ' . 441 עלו . את הפער הגדול בין מספר החשדות למספר כתבי האישום ניתן לייחס אולי לתקשורת , הנחפזת לעתים לייחס מעשי שחיתות לנבחרי ציבור , ואף למשטרה , שגם היא ממהרת - לטענת גורמים מסוימים - לפתוח בחקירות כנגד אישי ציבור גם כאשר החשדות אינם מבוססים דיים . מעבר לכך , גם חולשתם היחסית של היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה יכולה להוות הסבר לממצאים אלה . התגברות החשדות למעשי שחיתות פוליטית מצד נבחרי ציבור ותחושת המיאוס שפשתה בציבור כלפי מעשים החורגים מטוהר המידות הע...
אל הספר