מפתיע להיווכח כי המונח , 'שחיתות' על כל נגזרותיו והטיותיו , אינו מוגדר בחוק כלשהו מחוקי מדינת ישראל . לא באלה שנחקקו אחרי קום המדינה , ולא בחוקים מנדטוריים שחלו בארץ לפני כינונה . השימוש במונח 'שחיתות פוליטית' נפוץ כמטבע לשון המקובלת על אלה המביאים את הסיפורים העסיסיים אודותיה - עיתונאים , פובליציסטים , פוליטיקאים ואף משפטנים . בדבריהם אין הגדרה אלא תיאורי מעשה . לפיכך , מטבע הדברים , המונחים ' שחיתות' ו'שחיתות פוליטית' מתייחסים אל מכלול 'התנהגויות' שאינן נושאות חן בעיני הכותב או המדווח - בין אם הן נוגעות לרכוש , כסף , מתן טובות הנאה , נפוטיזם , עבירות מין , פרוטקציה , וכיוצא בזה שלל מעשים , שחלקם חוקיים וחלקם לא - אך נתפשים בלתי הגונים ולא מוסריים בעיני הציבור . חוק פלילי מתייחס למעשים , או מחדלים , אשר מי שמבצעים אותם או נמנעים מלעשותם עוברים עבירה שענישה בצדה . לשון החוק קובעת את העבירה וקובעת גם את גבולות העונש שיושת על מבצעה . בחלק גדול מן החוקים , עצם המעשה אין די בו כדי להוות עבירה . דרוש שיוכח אצל העבריין 'מצב , 'נפשי המכוון לביצוע העבירה : רצייה , כוונה , הכנה וכיוצא באלה עניי...
אל הספר