המהפך הפוליטי של שנת , 1977 אשר סימל , כביכול , תחילתו של עידן חדש , התיימר בין השאר להרים את קרנה של 'ישראל השנייה' ולהחליש את עוצמתם של המוסדות ההסתדרותיים שהיו מזוהים עם שלטון מפא "י , ולבטא כך את קץ עידן הדומיננטיות של שלטון זה . אבל , כאמור , בנושא השחיתות הפוליטית , המשיכו הליכוד ושותפיו במסורת הטובה והישנה של שלטון מפא"י העבודה ואף שכללו אותה , ולא היתה כל נכונות לעצב מחדש נורמות של מנהל תקין המבוסס על טוהר מידות . גם ההבטחה הגדולה לשינוי בפוליטיקה הישראלית , בדמותה של תנועת ד"ש , על חמישה עשר המנדטים בהם זכתה בבחירות , התנפצה , לנוכח המציאות הפוליטית . בתנועה התנהלו משחקי כוח ויוקרה שערערו את הנאיביות שאפיינה את יגאל ידין ואחרים שפנו לפוליטיקה מתוך תחושה אמיתית של רצון בשינוי . שמואל תמיר , אחד ממנהיגי התנועה , היה בין התומכים בהצטרפות ד"ש לקואליציה אבל תרם גם לא מעט למחלוקת הפנימית שנתגלעה בתנועה . גם היעדר הסכמה בין חברי המפלגה בעניין המשא ומתן לשלום עם מצרים לא היטיב עם מצבה הפוליטי . שתי תנועות קמו מאוחר יותר על חורבות המפלגה - התנועה הדמוקרטית , שבראשה עמד יגאל ידין , והתנ...
אל הספר