שחיתות של בכירים

טענה רווחת היא כי בכל הקשור לפקידים בכירים ונבחרי ציבור , נמנעו המשטרה , הפרקליטות , היועץ המשפטי והתקשורת מלחקור ולפרסם חשדות על מעשי שחיתות . הפרק העוסק [ בהמשך ] בתקשורת הכתובה ויחסה לנושא מפריך טענה זו מכל וכל . מעידות על כך מספר פרשיות שנחשפו וזכו להד תקשורתי בעשור הראשון למדינת ישראל . לדוגמה , ועדת חקירה בחנה והגישה מסקנותיה ביחס לחשדות לפיהן ברוך נוי , ראש עיריית עכו הראשון 1949 ) , ( 1952 הוציא כספים מקופת העירייה , חישב באופן לא נכון ימי עבודה בעבודות ציבוריות ודאג לסלילת כביש גישה מיוחד לביתו על חשבון הקופה הציבורית . עד מהרה דנה צמרת מפא"י בעניין והאיש התפטר מתפקידו והוחלף . באופן יחסי , שנות החמישים ואף השישים , לא התאפיינו במעשי שחיתות רבים . חלק לא מבוטל מהמקרים שנחשפו התבצעו בקני מידה שהיו קטנים יחסית לפרשיות השחיתות שאפיינו את שנות השבעים של המאה הקודמת . 28 יגאל בורג , שהיה מזכיר מחלקת המים בעיריית רחובות , נחשד במעילות בסכומים גבוהים לתקופה זו . 29 ראו : שער שני בספר זה והרחבה אודות התקשורת ככלי למאבק בשחיתות . 30 תיאור הפרשה מסתמך על פרסומי יריעות אחררנרה , מעריב ...  אל הספר