בפרק הקודם תיארנו את הבסיס להתהוותה והשתרשותה של תופעת השחיתות הישראלית , שמן הסתם לא צמחה בחלל ריק ומקורותיה נשלחים עמוק והרחק אל ההיסטוריה . כותב ההוגה והסופר הציוני אחד העם ( אשר צבי הירש גינצבורג ) בחיבורו 'עבר : 'ועתיד ה'אני' של כל איש הוא הסכום היוצא מחיבור זכרונו עם רצונו , מהתאחדות העבר עם העתיד . ובאמת , כשאדם אומר , 'אני' הרי אינו מכון לבו לשערות ראשו וצפרניו , שהיום הן כאן ומחר מתגוללות באשפה , ואף לא לידיו ורגליו ויתר חלקי אותו ' בשר , 'ודם הפושט צורה ולובש צורה , כי אם לרוח או הכוח הפנימי , המאחד באיזה אופן נסתר את כל הרשמים והזיכרונות של העבר עם כל החפצים והתקוות לעתיד ועושה מכולם יחד בריה אחת שלמה , אורגנית ... גם ה'אני' הלאומי של עם ועם היה לנושא חקירות דקות וסברות עמוקות . אבל גם פה הגיעו פילוסופים אחדים ( י"ס מיל ורנן ) לידי הכרה , שבעיקרו ויסודו אין המושג הזה אלא תערובת עבר ועתיד : זיכרונות ורשמים מצד אחד ותקוות וחפצים מצד אחר , האחוזים וקשורים אלו באלו ומשותפים לכל אישי העם . בנושאים רבים , שנותיה הראשונות של מדינת ישראל משקפות את העבר ו'חוזות' את העתיד . אמירה זו נ...
אל הספר