לא היה זה הנוהג היחיד שהשתרש בתקופה זו . כך למשל , המוסדות הלאומיים ומוסדות הציבור היהודיים בארץ כתקופת המנדט נזקקו כמה שפחות לערכאות המשפטיות של הממשל הבריטי . כאשר נחשפו מעשים חריגים בקרב עובדיהם , לרבות כאלה שנשאו אופי פלילי - וכאלה למען האמת לא היו רבים - הרי שפיטורין וסנקציות חברתיות נחשבו עונש חריף דיו בתקופה זו . עם זאת , במקרים בהם התגלו עבירות של חריגה ממנהל תקין במוסדות ציבור יהודיים , כמו גם בעיות משמעת של עובדים , הן נידונו בוועדות פנימיות , ובהמשך במסגרת של 'שיפוט מוסרי' ( ראובני , . ( 1974 הנטייה ש'לא לכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ' אפיינה בהמשך את דרך פעולתם של חלק ממוסדות הציבור גם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל . ארגונים רבים נמנעו מלפנות לגורמי אכיפת החוק במקרים בהם היה חשד סביר לעבירה פלילית . במקרים בהם התעוררו חשדות לחריגה ממנהל תקין , נמסר הטיפול בעניין לוועדות חקירה פנימיות ולבתי דין של הארגונים עצמם . כך בהסתדרות , באגודות ובקואופרטיבים השונים . דפוס זה , שהלך והשתרש בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל , היה אחד הגורמים העיקריים לכך שמעשים של שחיתות פוליטית שהפכו נפו...
אל הספר