מבוא כפי שראינו בפרק הראשון , הרב ריינס תמך באקטיביזם ציוני מדיני , בעיקר מתוך עקרון הדאגה לקיומו של עם ישראל ( אף כי היו לו גם תקוות לתחייה דתית , ( אך אסר בתוקף את האקטיביזם הצבאי . ראינו כי הגבלה זו יונקת לדעתו מהייעוד הדתי המוסרי של עם ישראל הנדרש לשאת את תרבות הספר בעמים , כחלופה לתרבות החרב . הרב ריינס נפטר בשנת , 1915 ועל כן לא התמודד ישירות עם המציאות האלימה שפקדה את התחייה הלאומית בארץ ישראל . ניצניה הראשונים של ההתארגנות הצבאית הלאומית בישראל צצו בראשית שנות העשרים , ועיצובה המלא הגיע רק בסביבות שנת , 1936 עת בשלה ההכרה שלא יהיה מנוס מכך לצורך הגנה עצמית והקמת מדינה . המציאות האלימה כפתה אפוא את הצורך בהתארגנות צבאית , והתפיסה המבקשת לשמר את הזהות היהודית ואת הייעוד המוסרי דתי בטהרתם , מצאה עצמה מול מציאות חדשה ומורכבת . עם דילמה זו התמודדו רבנים ומנהיגי ציבור שבאו משורות הפועל המזרחי והקיבוץ הדתי , שהפנימו , מחד גיסא , את הצורך באקטיביזם צבאי לטובת עם ישראל , אך היו מחויבים , מאידך גיסא , לעיקרון המוסרי המגביל את השימוש בכוח , מתוך תפיסתם את ייעודו הדתי המוסרי של עם ישראל ....
אל הספר