ב 11 בדצמבר 1948 קיבלה עצרת האו"ם את החלטה , 194 ולשונה : "הפליטים המבקשים לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות כן בתאריך המעשי המוקדם ביותר . "האפשרי החלטה זו מהווה את הבסיס לזכות השיבה חק" ) ( "אלעודה שאותה דורשים הפלסטינים מאז . נכשלו ניסיונות להסדיר את בעיית הפליטים בוועידת הפיוס בלוזאן באביב 1949 ובמגעים נוספים , בשל סירוב ישראל לקלוט מספר רב של ערבים חזרה לגבולותיה . ישראל הסכימה בלוזאן לקלוט 100 אלף איש בלבד , אולם הצעתה נדחתה בידי מדינות ערב . בספטמבר 1949 הוגדרו על פי דוחות של ססו"ת 726 אלף פליטים שנעקרו מבתיהם במהלך המלחמה וישבו בארץ לפחות בשנתיים שקדמו לה . במהלך 1950-1949 נוספו פליטים נוספים מגירושים יזומים שערכה ישראל . תחושת העקירה ממקום מגוריהם הייתה טרגית , ופגעה קשות באותן המשפחות של פלאחים שאולצו לעזוב את כפריהם ולנדוד למקומות אחרים . " אנשי השום , "מקום כפי שהגדירם אדוארד סעיד . הקשר לבית ולאדמה היה חזק יותר אצל משפחות אלו שכפרם חרב , ותהליך שיקומם היה קשה וכואב , כפי שמציין דני רובינשטיין בספרו העוסק בזכות השיבה של הפליטים הפלסטינים . 4 יוסף נבו , '' התפ...
אל הספר