מבדיקת עמדתו של הציבור הדתי האנטי ציוני בענין המחתרות , עולה שהיתר זיקה בין יחסם השלילי לציונות ובין יחסם למחתרות . עצם המחלוקת הפנימית בצבור הדתי בשאלת הציונות מצריכה בדיקה של יסודות תמיכתו של מקצת הציבור הדתי בה , ביהוד אותו הציבור שיצגו אותו מבחינה פוליטית , " המזרחי" ו"הפועל . "המזרחי מבדיקה זו יתברר אולי גם יחסו של ציבור זה למחתרות , אף שבציבור הלא דתי , ההסכמה לציונות אינה מעידה בהכרח על תמיכה במחתרות . אחת השאלות המרכזיות שהתחבטו בה המפלגות הציוניות הדתיות בשנות המנדט , היא באיזו מידה הן אכן הצליחו לעצב אידיאולוגיה ציונית דתית . בגלל עצם קיומם הנפרד של מוסדות ומפלגות דתיים במסגרת התנועה הציונית , ובגלל המקום הרב שיחד הציבור בתקופת המנדט לאידיאולוגיה של גופים מפלגתיים , לא פסקו אנשי "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" מלדרוש מעצמם יחוד אידיאולוגי . שמירת האינטרסים של הציבור הדתי היתד , חשובה למפלגת "המזרחי" הן בשעת התארגנותה והן לאחר מכן , אבל להרגשתה לא היה במטרה זו די כדי להצדיק התארגנות נפרדת וקבועה . יתכן שמקצת המבוכה האידיאולוגית נבעה מעצם העובדה שכבר בראשיתה לא היתד . ברורה לתנועת "המ...
אל הספר