הפנייה למסורת הפוליטית היהודית , לא פחות משהיתה פנייה למחשבה הפוליטית , זו שנבחנה לעיל , היתה גם פנייה למעשה הפוליטי . הפירוש ההיסטוריוסופי אידיאולוגי שנתנו המחתרות למעשה הפוליטי מן העבר , לא זו בלבד שהתכוון להעניק לגיטימציה למעשי המחתרות —הוא נועד גם לבסס ולהוכיח את גירסתן למחשבה הפוליטית היסטורית בכללותה . ההיסטוריה של עם ישראל , למן יציאת מצרים ועד היום , נקראה למסור עדות בשם פרשנות ההווה . היו תקופות שהוזכרו לעתים קרובות מן האחרות , אן המחתרות ניסו ליצור רושם שהן הזכירו כמעט את כל תקופות ההיסטוריה . מצורת הצגת הדברים ומצורת הסקת המסקנות ניכר הרצון ליצור מיתוסים היסטוריים . בולטים ארבעה מיתוסים סביב ארבעה מאורעות כאלה שעלו יפה במיוחד : יציאת מצרים , מרד המכבים , השואה , ולעומתה מיתוס תל חי . הצלחת מיתוסים אלה מתבטאת בעצם העובדה שהם נעשו סיפורים מוסכמים בעלי עקביות פנימית , שהיו קשורים בקשר ברור עם האידיאולוגיה שתלו בהם המחתרות , גם אם התנהל ויכוח בין המחתרות לבין עצמן על משמעויותיהם . שאר הדוגמאות ההיסטוריות שהועלו לא הגיעו לכלל פיתוח מלא של סיפורים ולעתים הם שימשו להוכחת דבר והיפו...
אל הספר