טעמה של השבועה מתפרש גם במשניות האחרונות של הפרק השביעי בשבועות ( משנה ח : ( "ואלו נשבעים שלא בטענה ( כלומר , בטענת שמא עיכבת משלי ) 1 השותפין , והאריסין , והאפוטרופין , והאשה הנושאת והנותנת בתוך הבית , ובן הבית ( אחד מן האחים הנושא ונותן בנכסים שנפלו להם בירושה . ( אמר לו ( הנתבע ) ו מה אתה טוענני ? רצוני שתשבע לי ( ענה התובע : אין לי טענת ברי , אלא רצוני שתשבע לי שאין בידך משלי כלום , ( . "חייב בכל אלו אין התובע יודע מה עשו הנתבעים בנכסים , והטילו על הנתבעים שבועה "משום דמורו בה , "התירא כלשון סוגיית התלמוד , לפי שטרחו בנכסים סבורים הם שמותר להם לעכב לעצמם משל התובע . ואפילו קיבלו שכר , סבורים הם שלא קיבלו שכר כראוי להם ומגיע להם יותר . הלכך משביעים אותם כדי להפרישם מכך . אבל בדבר שאין דרכם להורות בו היתר לעצמם , אין התובע יכול להשביעם . 255 וכן מבואר בירושלמי : " אמר ר' יוסי ו הדא אמרה בנושא ונותן שלא בחשבון , אבל בחשבון לא , "בדא לפי שבחשבון אינו מורה היתר לעצמו ליקח יותר בשכר טרחתו . והוא הדין שבועת השומרים . שומר חינם חייב בפשיעה בלבד ופטור בגניבה ואבידה ואונס ; שומר שכר חייב בפש...
אל הספר