בדיני הראיות מיוחדת השבועה לבעל הדין בלבד , ואילו העדים אינם נשבעים כלל . אמנם המשנה 180 דנה בשבועת העדות , אלא שאין זו שבועה שמשביעים את העדים כדי שיגידו את האמת ; "שבועת העדות כיצד י אמר לשנים ! בואו והעירוני ' שבועה שאין אנו יודעים לך עדות . או שאמרו לו / אין אנו יודעים לך עדות ' משביע אני עליכם , ואמרו : אמן , הרי אלו חייבין" ( קרבן אם נשבעו לשקר . ( נמצא , שאין אלו דינים הנוגעים לדיני עדות , אלא נוגעים לדיני שבועות ונדרים . מפני מה אין משביעים את העדים , אלא משביעים את בעלי הדין בעניינים מסוימים ? לפי שאין השבועה מאמתת את העדות . כלומר , אין השבועה ראיה לאמיתות העדות או לאמיתות טענת בעל הדין , ואין היא באה לאשר ולהסיר כל ספק שהעד הגיד אמת , שידעו הדיינים בבירור שאפשר לפסוק על פי עדות זו . שכן , אדם הראוי להעיד , נאמן בלי שבועה , ואם הוא חשוד שיעיד עדות שקר אם לא ישביעוהו או ש : טה את עדותו לטובת אחד מבעלי הדין אם לא יישבע , הרי הוא פסול לעדות . כל החשוד לשקר אם לא יישבע , אין משביעים אותו והוא פסול לעדות . אף את בעל הדין אין משביעים אם הוא חשוד לשקר או אם מחמת נגיעתו בעדות יעיד דב...
אל הספר