בעל דין פסול לעדות מן הטעם שנוגע בעדות פסול לעדות וקרוב פסול לעדות . "אדם קרוב אצל , "עצמו והוא ישקר בעדותו להיטיב עם עצמו . שכן הדברים קל וחומר , מה אם קרוב פסול להעיד ונוגע בעדות פסול להעיד מטעם זה , על אחת כמה וכמה שבעל הדין עצמו פסול להעיד מטעם זה , לפי שמיעוט ניכר של בעלי דין או רובם משקרים כשהם מעידים לטובת עצמם . אבל אם האומדן על פי כל בעלי הדין , חוץ מיחידים , שבעל דין במצב דברים זה מעיד עדות אמת , הריהו נאמן וכשר להעיד . ולא עוד אלא שבאותם פעמים ובאותו מצב דברים שבעל הדין נאמן , כיוון שהוא בקי בעניין שהוא מעיד עליו , הריהו נאמן לבדו , ואין צורך בשני עדים , כמו בעדות של בני אדם סתם שאינם בעלי דין . בשלושה מצבים אומדים את בעל הדין שהוא מגיד אמת והריהו נאמן . ראשית , כשיש לו מגו . שנית , כשהוא מעיד שעשה דבר שדרך בעלי הדין לעשות במצבו . שלישית , כשהוא מעיד בדיני ממונות לחובת עצמו ולרעתו . בשני המצבים הראשונים שבעל הדין נאמן , הגדתו מתקרית , "טענה" ואילו במצב השלישי היא מתקרית . "הודאה" אף על פי כן הרי אלו עדויות , ודיניהם כדיני עדות , כמו שיתבאר . שני המצבים הראשונים יתבארו בפרקי...
אל הספר