כדין הבזויים ועמי הארצות הפסולים לעדות , אף דין העבדים . אף העבדים דרכם לעבור עבירות ואינם מן היישוב . כבר במסכת אבות ( ב , ז ) שנוי : " מרבה שפחות מרבה זימה , מרבה עבדים מרבה . "גזל והתלמוד הבבלי מביא : "המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס ( משחק בקוביא , תוספות , ( הגיעו ( אין כאן מקח טעות ) ו לסטים מזויין או מוכתב למלכות ( ליהרג , ( אומר לו : הרי שלך לפניך רישא מאי טעמא ? לאו משום דרובא הכי איתנהו ? ( רוב העבדים גנבים או קוביוסטוסים , ולדעת כן קנאו הלוקח , וכמי שקיבל עליו דמי , רשב"ם ) לא , כלהו הכי איתנהו" ( וכמאן דאמר ליה מוכר בהדיא דמי , שהרי יודע לוקח שהוא גנב , רשב"ם . ( נמצא , שסתם עבד רגיל לעבור עבירות , ואף אינו מן היישוב , לפי שהוא עובד בבית או בשדה ואינו רגיל במשא ומתן עם הבריות בשוק ואינו בקי בדרכי הבריות , הלכך אינו מבין את מה שהוא רואה , ורגיל הוא לטעות בפירוש המעשים שראה , ואף אינו יודע את הצורך בהגדת האמת , ומחמת דרכו לעבור עבירות אינו חושש לעדות שקר גם כשהוא יודע ומבין את תוצאותיה של עדות שקר . הלכך עבד פסול לעדות , בין שהיה כשר בשעת ראייה ובין שהיה כשר בשעת הגד...
אל הספר