ב. דעת הפוסקים על המיוחד בדיני הראיות

נמצאנו למדים אפוא , שכל עובדה או מעשה שיש להסיק מהם עובדה או מעשה אחרים כדי לפסוק את הדין על פיהם , הרי הסקה זו שייכת לדיני הראיות ונידונית על פי עקרונותיהם , כלומר באומדן על פי כל העובדות . אבל כל עובדה או מעשה שיש להסיק מהם מה שבדעתו של אדם , ולא עובדה מוחשית שאפשר לראות אותה , כדי לפסוק את הדין על פי מה שבדעתו של האדם , הרי הסקה זו שייכת לשאר דיני הממונות ונידונית על פי עקרונותיהם , כלומר באומדן על פי דעת רוב בני אדם . וכבר כתב ר' יוסף קולון בתשובותיו 142 : "קיימא לן בכולא תלמודא דאזלינן בתר אומדנא ... ולא תימא דהיינו דוקא להחזיק ממון אבל לא להוציא ממון מחזקתיה ... דודאי דכל היכא שהמעשה מבורר אצל הדיינים אלא שאנו מסופקים באומדן דעת הנותן או המוכר או המגרשה , אזלינן בתר אומדנא , אבל היכא דלא נתברר גוף המעשה אצל הדיינים כי ההיא דגמל אוחר בין הגמלים וכוי ( בבא בתרא צג ע"א , ( דאין ידוע לנו אם נגחו אם לאו , אלא מתוך אומד , בהא ודאי פליגו רבנן עליה דרבי אחא ... ותדע דכן הוא דלא דמי האי אומדנא דרבי אחא לשאר אומדנא שבתלמוד . " ... על פי ר' יוסף קולון כתב ר' יוסף ב"ר משה מטראני : "ואף על גב...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן