ג. השטרות כעדויות

אף על פי שעדים שקוראים את עדותם מן הכתב ואינם זוכרים אותה , עדותם פסולה , ועל אחת כמה וכמה שעדים ששלחו את עדותם לבית דין , עדותם פסולה , אף על פי כן שטרות , כגון שטרי חוב ושטרי מכר , כשרים לראיה בפני בית דין על החוב ועל המכר , ואינם בכלל עדות בכתב . והטעם ששטרות כשרים לראיה , ו"עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית , "דין ואין אומרים שזו עדות בכתב ופסולה , לפי ששני בעלי הדין , והחייב בכללם , הסכימו מראש בשעת כתיבת השטר לכל מה שכתוב בשטר , והסכימו שהשטר על כל מה שכתוב בו יהיה ראיה גמורה ומספיקה בבית הדין , וגם החייב או מי שהשטר כתוב לחובתו , גמר בדעתו לקבל על עצמו כאמת כל מה שכתוב בשטר . 72 ושלושה טעמים יש מפני מה החייב גמר בדעתו להסכים למה שכתוב בשטר . ראשית , משום שקיבל הנאה בחליפין על התחייבותו בשטר , ובהנאה זו גמר בדעתו לכל הפרטים שבשטר הקובעים את 70 כתובות כ ע"א . 71 כתובות יח ע '' ב . 72 עיין תוספות כתובות כ ע"ב , ד"ה ור' יוחנן . חובותיו וזכויותיו , ואת אלה של חברו , כמו בכל התחייבות , ורק אלה הכתובים בשטר הם אמת . לפיכך אין צורך בראיות נוספות . שנית , אין בשטר עובדות ופ...  אל הספר