פרק שני היחס שבין אדם מישראל להלכה

לפי משנתם של חכמים , היתד , התורה נתונה לכל ישראל בשווה . הן תורה שבכתב והן תורה שבעל פה ניתנו לכל אדם מישראל ללמדה ולעשותה בעצמו על כל דקדוקיה . אין בני אדם המופקדים על שמירתם יותר מאחרים , ואין מצוות שמשובח יותר לעשותן בשלוחו של אדם מאשר בו בעצמו , שיותר ראוי לעשותן על ידי סרסור ומתווך מאשר על ידי אדם מישראל עצמו . שנוי בספרי : 10 "כי אם שמור תשמרון את כל המצוד , הזאת . שמא תאמר ו ישנו בני הזקנים , ישנו בני הגדולים , ישנו בני הנביאים , תלמוד לומר : כי אם שמר תשמרון את כל המצוה הזאת , מגיד הכתוב שהכל שווים בתורה , וכן הוא אומר : תורה צוד , לנו משה מורשה קהלת יעקב ; כהנים , לוים וישראלים אין כתוב כאן , אלא קהלת יעקב , וכן הוא אומר : אתם נצבים היום כלכם , מה אילו זד , שעמד וקיים תורה בישראל לא היתד . תורה משתכחת . " . .. כלומר 1 " אל תאמר ! בני הזקנים ובני הגדולים ילמדו תורה , לפי שהתורה היא ירושה לכל ישראל , ואם הפשוטים שבעם לא ילמדו , התורה משתכחת" . " וכשם שלא יאמר אדם , שבני הגדולים בלבד ילמדו תורה , לא ישתבחו הגדולים שהם בלבד קרובים אצל התורה , כדברי המדרש י י " שצוה הקדוש ברוך הו...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן