שאלה זו מעוררת חרדה ומצוקה אצל הורי תאומים רבים , עקב החשש כי האחד יעיר את השני , וכך תגבר מצוקת השניים וההורה גם יחד . הורים רבים נוטים אפוא " להעלים" את התינוק הבוכה לחדר סמוך . התוצאה היא שתינוקות עם מאפייני טמפרמנט לא סדיר , המרבים להתעורר בלילות או ששנתם קצרה יותר , נידונים ל"גלות" ממושכת מחוץ לחדר הילדים . מציאות זו היא בעייתית לכל אחד משני הילדים : המרבה להתעורר נידון לקשיי התקשרות לחפצים בסיסיים חיוניים , כגון המיטה והדובי או הפינה הפרטית המוכרת . העדר התקשרות קבועה למקום ולחפצים מעכב את השגת הביטחון הפנימי , ואך מגביר את המצוקה והבכי . כאשר יתעורר התינוק ה"ישן" ויגלה את היעלמות אחיו ואת ה"דרכים" האפקטיביות ללכת בעקבותיו , הוא עלול לפתח דפוסי התנהגות דומים על מנת להשיג אותה התייחסות הורית . לחלופין הוא עלול לפתח חשדנות גוברת והולכת לגבי אופי הקשר המתפתח בין אחיו להוריו , וליצור מצבי אי שקט דומים כדי לאתר את האח ולהשיג את ההורה . לעומת זאת , הורה המטפל במצוקת התינוק הבוכה בנוכחות האח הישן ומולו - גם אם הוא מסתכן בהתעוררות כפולה - מקנה לישן ביטחון ושליטה על המשאב ההורי , ובעקבותי...
אל הספר