מערכת הבריאות הציבורית בישראל נאלצת להתמודד עם בעיה ערכית של משאבים מוגבלים לנוכח היקף הצרכים הבריאותיים של האוכלוסייה והעלויות היקרות של הטכנולוגיה הרפואית . בעיה זו מחייבת קביעה של סדרי עדיפויות בחלוקת המשאבים העומדים לרשות המערכת כעניין של צדק בחלוקה . על פי פסיקת בתי הדין , עניין זה מסור לשיקול הדעת של הרשות המוסמכת , בין שמדובר בהחלטות בקשר לעדכון הסל המחייב על פי החוק ובין שמדובר בהחלטות של קופת חולים לתת שירות במקרים חריגים לפנים משורת הדין . בית הדין לא ישים את שיקול דעתו במקום שיקול הדעת של הרשות המינהלית כל עוד הרשות פועלת במסגרת מתחם הסבירות ועל פי חובת ההגינות המינהלית . כללי המשפט המינהלי ביחס לסבירות ולהגינות של פעולת הרשות אינם פוסלים את השיקול הכלכלי , אך איסור השרירותיות מחייב שההחלטה תתקבל במסגרת הליך הוגן , באופן ענייני ועל בסיס של נתונים מקצועיים בדוקים מן הבחינה הרפואית המדעית . אשר לטיפול במקרים חריגים , מדיניות קופת החולים חייבת להיות ברורה וגלויה , ואיסור משוא הפנים מחייב שהיא תשקול כל מקרה פרטני לגופו של עניין במונחים של צורך רפואי , תועלת צפויה והעלות לפרט . נ...
אל הספר