אבן הפינה של הדין הקיים בנוגע לנכסי הנישואים - הכלל שאינו שנוי כמעט במחלוקת ( לפחות בהיבט התיאורטי ) בבתי המשפט , בקרב פרשנים והדיוטות כאחד - הוא הכלל של חלוקה שוויונית של הרכוש בעת הגירושים . חלוקה שוויונית היא תוספת מאוחרת יחסית לדיני נכסי הנישואים , אבל כעת כבר קשה לחשוב על 93 דיני הגירושים בלעדיה . 93 ראו , למשל : בג"צ 1000 / 92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול , פ"ד מח 254 , 229 , 221 < 2 ) ( להלן : עניין בבלי ;( ליפשיץ , לעיל הערה , 55 בע' . 681-676 אין מדובר כמובן בתופעה ישראלית ייחודית ; היא מאפיינת , למשל , גם את המשפט האמריקאי . ראו : " & . Da » an . supra note 7 . ; 11 1 ( 0 ) כפי שקרולין פרנץ ואני מראים שם , חלוקה שוויונית של נכסי הנישואים הוכרה אומנם ככלל נוקשה ומחייב רק בשלושה אזורי שיפוט , אך השוויון מאפיין את הדין גם בכל יתר המדינות , אף אב בדרכים "רכות" יותר . במדינות רבות חלה חזקה של חלוקה שוויונית של הרכוש שהוחלה באמצעות חקיקה או באמצעות כלל של המשפט המקובל . מדינות אחרות אימצו "נקודת התחלה" חזקה פחות של חמישים אחוז לחלוקה . אפילו מדינות שלא קבעו עיקרון של שוויון או דחו ...
אל הספר