סמוך לאחר חקיקת חוק המקרקעין נפל דבר בדיני המקרקעין בישראל . עובר לחוק קבעה הפסיקה , בהסתמך על דיני היושר האנגליים , כי רוכש זכות במקרקעין עדיף - כמידת המחיר ששילם - על נושהו של החייב המבקש לעקל את המקרקעין . בעניין בוקר נ' חברה אנגלו ישראלית לניהול ואחריות הפך בית 47 ראו ע"א 392 / 65 סיגלוב נ' עציון קואופרטיב לעבודות עץ בע"מ , פ"ד מ 446 , 442 < 1 המשפט העליון הלכה זו על פיה . בית המשפט נסמך על סעיף 161 לחוק המקרקעין - הקובע כי "מתחילת חוק זה אין זכות במקרקעין אלא לפי , "חוק ואשר כותרת השוליים שלו הינה "שלילת זכויות שביושר" - והדגיש את תפיסת החוק באשר לערך המעמיד ( קונסטיטוטיבי ) של הרישום . על פי הלכת בוקר , עצם ההתקשרות בחוזה לרכישת מקרקעין אינה מקנה לזכאי לפיה כל יתרון על פני שאר נושיו של החייב אפילו אם ( כפי שהיה באותו מקרה ) קיבל כבר הזכאי חזקה בנכס . בהינתן שהמוכר במצבים כאלה אינו יעד נוח לנשייה , החלופה המעשית שהלכת בוקר מותירה לקונה rarer 3 להסיר את העיקול היא לשלם לנושי המוכר את חובו להם . לשון אחרת : ככלל , עיקול מאוחר גובר על זכות קודמת בזמן שלא נרשמה . נראה שבית המשפט הכיר...
אל הספר