בעליו של נכס מקרקעין הוכרז כנפקד והנכס הוקנה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים . בדיעבד התברר שהכרזת הבעלים כנפקד בטעות יסודה , וכי לפיכך , דין הקניית הנכס לאפוטרופוס להיבטל . אך עד שהוכרה הטעות , הועבר הנכס לצדדים שלישיים , רביעיים וחמישיים . באילו תנאים , אם בכלל , הבעלים המקורי זכאי לעקוב אחרי הנכס ולטרוף אותו מידי צדדים רחוקים אלה ? השופט מלץ , מפיו ניתן פסק הדין בעניין חוות מקורה , ריכז את דיונו בשאלה זו בשתי הוראות חוק ; ראשית , הוא קבע , יש לבדוק אם התקיימו תנאי סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים בעסקה הראשונה שערך האפוטרופוס > עם רשות הפיתוח במקרה אחד ועם הקרן הקיימת לישראל במקרה אחר . < בשלב השני , בהנחה שהעסקה הראשונה לא העבירה זכות מטוהרת , יש לברר אם העסקות המאוחרות לעסקה זו ( העברת חלקה של רשות הפיתוח לקרן הקיימת לישראל והחכרת שני שלישים מהנכס מהאחרונה למערערת ) עומדות בתוקפן "אם לפי סעיף 10 לחוק המקרקעין" ואם לפי כל דין . "אחר ברם , למרות הצגה זו של שלבי הדיון , אין פסק הדין מסתפק בהתייחסות לסעיפים הנזכרים , אלא מציב אותם כחלק מן ההקשר הרחב של סעיפי , "תקנת שוק" או כפי שאני מעדיף לכנותם דיני...
אל הספר