הניתוח התיאורטי שפתח את החלק הזה של הספר הגיע באופן מפתיע , ובניגוד לעמדה המסורתית , למסקנה כי האמנות למניעת מיסוי כפל אינן ממלאות תפקיד מרכזי במניעת מיסוי כפל . מיסי הכפל נמנעים בפועל באמצעות מנגנונים חד צדדיים שהמדינות המשתתפות במשחק הבינלאומי מנהיגות כמדינות תושבות . מנגנונים אלה משרתים את האינטרסים העצמיים של המדינות והאינטראקציה בינם לבין המדיניות של המדינות המארחות יוצרת שיווי משקל יציב שמיסוי הכפל נמנע בו גם בהיעדר אמנה . שיווי משקל זה מחלק את ההכנסות בין המדינות המתקשרות באופן שבו המדינה המארחת זוכה בנתח גדול יותר מן ההכנסות ממיסים מהנתח שהיא זוכה בו על פי ההסדר המקובל באמנות . עובדה זו משמעותית בעיקר כאשר מדובר באמנה , "בלתי סימטרית" שבה רמת ההשקעות של תושבי המדינות המתקשרות אינה קרובה , והמקרה האופייני הוא התקשרות באמנה בין מדינה מפותחת למדינה מתפתחת . עם זאת , לאמנות יש שורה של תפקידים אחרים המצדיקים את קיומן , לפחות ככל שמדובר בהתקשרות . "סימטרית" האמנות מסייעות בתיאום הדינים בין המדינות המתקשרות , בהקלת הקשיים המנהליים שמשקיעים בכוח נתקלים בהם , ולעיתים בהעברת מידע ובאכיפת...
אל הספר