מדינה המארחת השקעות זרות נמצאת בתחרות מול מדינות מארחות אחרות . תחרות זו מעצבת את השיקולים המנחים את המדינה במיסוי המשקיעים הזרים בתחומה . בחלק זה הסברתי כי המדינה המארחת תצא נשכרת מהקטנת נטל המם הכולל על ההשקעה הזרה בתחומה . הפחתה כזו של נטל המס תגביר את ההשקעה הזרה , ועמה את היתרונות למשק המקומי . אלא שנטל המס הכולל על המשקיעים הזרים נקבע לא רק על-ידי המדינה המארחת , כי אם גם על ידי מדינת התושבות של המשקיעים . למארחת אין כמובן שליטה על המדיניות של מדינת התושבות , אך ביכולתה להתאים את מנגנוני העידוד שלה לשיטת המיסוי של מדינה זו , כך שהשילוב של מנגנוני המיסוי של שתי המדינות יניב את התוצאה הטובה ביותר מבחינתה : הפחתת נטל המס הכולל על המשקיעים הזרים , או למצער העברת המס שנגבה מהם לקופתה . כך , הסברתי שכאשר מדינת התושבות פוטרת את תושביה ממס על הכנסתם בחוץ לארץ , דוחה את המס על הכנסה כזו או מעניקה ניכוי בגין המס הזר , כדאי למדינה המארחת לפטור אותם ממס . אך כאשר מדינת התושבות מעניקה זיכוי לתושביה בגין המס הזר , יהיה עדיף למדינה המארחת למסות את המשקיעים הורים על מנת לגבות את המס בעצמה . נית...
אל הספר