חלקו הראשון של ספר זה עסק במדינת התושבות . חלק זה יעסוק בצד האחר למשחק המס הבינלאומי - המדינה המארחת השקעות זרות בתחומה , ויברר את השאלה הבאה : מהי מדיניות המיסוי האופטימלית של מדינה כזו כלפי ההשקעות הזרות ? האם כדאי למדינה המארחת השקעות זרות למסותן ? אולי עדיף שתפטור אותן ממס , או אפילו תעניק להן סובסידיות על מנת למושכן לתחומה ? ההנחה שהמדינה המארחת רשאית למסות את ההכנסות שהופקו בתחומה מושרשת עד כרי כך שהיא נדמית מובנת מאליה . אכן , אין חולק על זכותה של המדינה המארחת למסות הכנסות שהופקו בתחומה מכוח סמכות המיסוי הטריטוריאלית שלה . לפיכך אניח בפרק א כי המדינה המארחת רשאית למסות את המשקיעים הזרים , ואתמקד בשאלה אם כדאי לה לעשות קאדון בשאלה מהי המדיניות העדיפה למדינה המארחת במיסוי ההשקעות הזרות , תוך הנחות שונות לגבי מדיניותה של מדינת התושבות . תחילה אניח שמדינת התושבות פוטרת ממס את השקעות תושביה בחוץ לארץ ; בהמשך אניח לחלופין כי מדינת התושבות מעניקה זיכוי או ניכוי בגין המס הזר ( המשתלם למדינה המארחת ;( ואבחן אם הנחות שונות אלה משנות את מסקנותי לגבי המדיניות האופטימלית של המדינה המארחת . ...
אל הספר