מדינה משתמשת לעתים בכוח על מנת להגן על אזרחיה או על רכושה הנתונים להתקפה במדינה זרה . הדוגמה הפרדיגמטית למצב כוה היא הפעולה הישראלית באנטבה , אוגנדה בשנת 1976 לחילוץ בני הערובה הישראלים שהוחזקו באנטבה לאחר חטיפת מטוס "אייר פראנס" אשר טס מפריז לישראל . 554 בהודעתה למזכ"ל האו"ם על הפעולה , ציינה ישראל כי הטרוריסטים איימו להרוג את בני הערובה , כי פעולתה הייתה פעולה מכוח הגנה עצמית כנגד מתקפת טרור שעמדה בתנאי הנחיצות והמידיות . ישראל הוסיפה כי ממשלת אוגנדה , 5 בראשותו של אידי אמין , משתפת פעולה עם הטרוריסטים . " אוגנדה , מצדה , פנתה לנשיא 6 מועצת הביטחון ודרשה את גינוי ההתקפה הישראלית עליה . " השאלה שעמדה על הפרק היא , לפיכך , חוקיות הפעלת כוח מצד מדינה על מנת להגן על חיי אזרחיה מעבר לים שהותקפו על ידי ארגון טרור , כאשר המדינה שבה מתרחש האירוע אינה יכולה או אינה רוצה להגן על אזרחים אלה וכאשר מערכת הביטחון הקולקטיבי אינה פועלת לפתרון המצב . לשאלה זו לא ניתנה תשובה מוסמכת במועצת הביטחון , וזו אף לא קיבלה את הצעתו של נשיאה להעבירה לחוות הדעת המייעצת של בית הדין הבינלאומי . ניתן לטעון כי הפעלת...
אל הספר